החלטה בתיק בש"א 16741/07

1.   לפני בקשה שהגיש הנתבע, עו"ד בעיסוקו, להורות למשיבה היא התובעת לצרף נתבעים נוספים לתובענה נגדו הם ה"ה אפרים ולילי שחמון (להלן: " ה"ה שחמון"). המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.   המשיבה הינה חברת בניה אשר יזמה הקמת פרויקט למגורים בתל אביב בשכונת צמרת  (להלן: " הפרויקט").

3.       ה"ה שחמון כאחרים  רכשו דירות בפרוייקט ובמסגרת זו נרכשה על ידי ה"ה שחמון  ביום 28.10.04 (להלן: " ההסכם"), דירה צפון מערבית בקומה 28 בפרויקט C  (להלן: " הדירה"). המבקש ייצג את ה"ה שחמון בהתקשרות עם המשיבה ברכישת הדירה. 

בסעיף 3.3 לנספח התמורה להסכם מונה המבקש כנאמן תוך שהוגדר ככזה וזאת בכל הנוגע לערבות בנקאית בסך של 200,000 דולר שתינתן לו על ידי המשיבה במועד השלמת תשלום יתרת התמורה עבור הדירה ואותה יהיה עליו להשיב לידי המשיבה עם מסירת החזקה בדירה לידי ה"ה שחמון (להלן: " הערבות"). הוסכם כי אם החזקה בדירה לא תימסר לידי ה"ה שחמון עד ליום 31.10.06 מחמת מעשה או מחדל של המשיבה יהיה המבקש רשאי לגבות את הערבות, כאשר יהיה עליו ליתן למשיבה הודעה מוקדמת של 30 יום מראש.

4.   לעמדת המשיבה היא הייתה זכאית לעכב את מועד מסירת החזקה בדירה מחמת הפרות יסודיות של ההסכם על ידי ה"ה שחמון.

5.   המשיבה טוענת כי המבקש הפר את חובת הנאמנות לפי שדרש את מימוש הערבות מבלי ליתן למשיבה הודעה מוקדמת כקבוע בנספח להסכם והוא אף לא נענה לדרישות של המשיבה לעשות כן וביום 2.11.06 פרע הבנק את הערבות.

6.   לפיכך הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש במסגרתה טענה בין היתר כי המבקש הפר את חובותיו כנאמן ובאופן שפעל בניגוד לחובות המוטלות עליו לפי חוק הנאמנות התשל"ט  - 1979, הפר חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקודת הנזיקין ועוד ולכן עליו לשלם לה את דמי הערבות. בנוסף עותרת המשיבה לחייב את המבקש בהשבת דמי תווך בקשר למכירת הדירות שמכרה בפרוייקט כנגד קבלת דמי תווך, בהתאם להסכמה בין הצדדים כאשר לטעמה אסור היה לו לעסוק בתווך לפי כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר) התשס"ג -2003.

7.   המבקש מכחיש את טענות המשיבה. לדידו הוא היה נאמן רק של ה"ה שחמון ולא גם של המשיבה בניגוד לטענתה. עוד טוען המבקש שיש ליתן פרשנות שונה מזו של המשיבה באשר להוראת סעיף 3.3 לנספח להסכם בדבר מתן הודעה מוקדמת כתנאי למימוש הערבות. מוסיף המבקש וטוען כי ה"ה שחמון היו זכאים לממש את הערבות. גם את טענות המשיבה בנוגע להשבת דמי התווך הנטענים מכחיש המבקש כאשר בהקשר זה הוא טוען בין היתר שמדובר בעיסקה חד פעמית שאינה בגדר עיסוק הנוגד את הכללים דנן ועוד.

8.   המבקש עותר לצרף את ה"ה שחמון כנתבעים נוספים לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984  (להלן: " התקנות").

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות:

9.       בסעיף 27 להסכם נקבע באופן מפורש כי כל הסכסוכים בין המשיבה לבין ה"ה שחמון יידונו בהליך בוררות, תוך קביעת מנגנון מנוי בורר, סמכויותיו ועוד. נוסח הוראת סעיף 27 דנן היא חד משמעי וממנה עולה כי אין מקום שבית המשפט יתערב בקביעה שבין צדדים שהביעו את רצונם כי חילוקי הדעות ביניהם יידונו בבוררות ויורה כי הסכסוך ביניהם יידון בבית המשפט. אין ספק כי גם באשר לשאלה האם זכאים ה"ה שחמון לקבל את כספי הערבות חולש סעיף הבוררות. צירוף הנתבעים להליך לפני עומד איפוא בניגוד להסכמה מפורשת שבין המשיבה לבין ה"ה שחמון ואין להתירו. אציין כי ההלכה מורה שכאשר בעל דין מגיש תביעה נגד מספר צדדים אך במידה ועם חלקם קיים בינו לבינם הסכם בוררות הוא מנוע לברר את תביעתו נגדם בבית המשפט אלא אם קיימות נסיבות חריגות, וכדברי השופט זוסמן בע"א 20/70 עמיר חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ , פ"ד כד(1), 692 בסעיף 4 :

" אכן, בתוקף שיקול דעתו על פי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות יש ובית המשפט מסרב להפנות עניין לבורר, בשל אי נוחות הנובעת מפיצול הדיון...אך בכך שולל בית המשפט מבעל דין הנאה שהתנה בחוזה, והדבר אינו יכול להיעשות כדבר שבשיגרה אלא רק בנסיבות מיוחדות."

עוד ראה רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפרשיין נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397.

במקרה שלפני, לא הונחה תשתית מספקת בשלב זה לפיה קיימות אותן נסיבות חריגות לפיהן יש מקום לסטות  מהסכמת הצדדים להתדיין בבוררות. ראיתי לציין בהקשר זה כי גם אם הייתה ניתנת הסכמה של ה"ה שחמון לברר את הסכסוך עם המבקשת בבית המשפט ולא בבוררות כמוסכם, לא היה בכך כדי להועיל אלא אם גם המשיבה תיאות לכך שכן סטייה מההסכמה החוזית להתדיין בבוררות מצריכה את הסכמת שני הצדדים כאחד.

מעבר לדרוש,

10.   הכלל הינו כי השימוש בתקנה 24 לתקנות ייעשה במשורה עת יתבקש בית המשפט ל צרף  נתבע בניגוד לרצונו של התובע. המקרה בהם יצורף נתבע שלא לפי רצון התובע הם כאשר הנתבע שצירופו מבוקש עלול להיפגע אם לא יצורף. השאלה האם היו רשאים ה"ה שחמון לממש את הערובה אינה השאלה היחידה הדרושה להכרעה בתובענה שכן קודם לה יהיה על בית המשפט לבחון את שאלת מעמדו של המבקש ואת חובתו להודיע למשיבה על מימוש הערבות מראש. שאלת זכות ה"ה שחמון לממש את הערבות תידון ממילא במסגרת הסכסוך הכולל שבין צדדים אלה כפי שיבואר להלן כך שלא יהיה בהתדיינות בבית המשפט בין המשיבה לבין המבקש כדי לפגוע בהם.

11.   עילות התביעה בין אלה המיוחסות למבקש אינן זהות לגבי ה"ה שחמון. באשר למבקש נטען כי הפר חובות נאמנות כלפי המשיבה ועל בית המשפט יהיה לברר את מעמדו של המבקש כנאמן גם של המשיבה, בניגוד לטענתו, וכן האם הפר חובה זו עת לא הודיע למשיבה 30 יום מראש על מימוש הערבות. מחלוקות אלה אינן דרושות לבירור ביחסים שבין המשיבה לבין ה"ה שחמון ולא יהיה בקביעה בהקשר זה נגיעה לה"ה שחמון.

12.   ההליך לפני מעורר פלוגתא נוספת שאין בינה לבין ה"ה שחמון כל נגיעה והינה טענת המשיבה כי על המבקש להשיב לה את דמי התווך ששולמו לה. אין מקום לחייב את ה"ה שחמון להידרש להליך אשר עילתו השנייה, אינה נוגעת להם כלל ועיקר.

13.   לעמדת המשיבה קיימות מחלוקות רבות בינם לבין ה"ה שחמון וכאמור ממסמכים שהוחלפו בין צדדים אלה וצורפו נספחים ב' וג' לתגובה. סכסוכים שאינם נוגעים לטענות המשיבה באשר למימוש הערבות. לפיכך, מן הראוי שהמחלוקות הרבות שבין ה"ה שחמון לבין המשיבה יתבררו בנפרד מהמסגרת המצומצמת של הפלוגתא נשוא התובענה.